על פניו, זהו פרדוקס. כיצד יכול אדם, שכל הקריירה הספורטיבית שלו התבססה על דחיקת מכוניות וגופו עד קצה גבול היכולת, על נסיעה במהירויות אדירות בשטחים הבוגדניים ביותר בעולם, להפוך לאחד הקולות האמינים והמשפיעים ביותר בישראל בתחום הבטיחות בדרכים? סיפורו של איציק בריל, נהג המרוצים עטור ההישגים והיזם החברתי, מפרק את הפרדוקס הזה ומגלה כי דווקא השליטה המוחלטת בתנאי הקיצון היא זו המעניקה לו את הסמכות, הידע והתשוקה לחנך את הדור הבא לנהיגה אחראית. זהו מבט לעומק אומנות השליטה ברכב, כפי שהיא באה לידי ביטוי במרוצי הבאחה והראלי, והאופן שבו היא הפכה לבסיס לשליחות של הצלת חיים.
הזירה של הבלתי אפשרי: להבין את עולם מרוצי הראלי והבאחה
כדי להעריך את מיומנותו של יצחק בריל, יש להבין תחילה את הזירה שבה התחרה וזכה להצלחה, כשהוא מייצג את ישראל וקוצר הישגים מרשימים כמו המקום הראשון בראלי פורטוגל והמקום השני בראלי ספרד. מרוצי ראלי ובאחה אינם מתקיימים במסלול סגור, סטרילי וצפוי. הם ההפך הגמור.
מרוץ ראלי הוא קרב אכזרי נגד השעון, המתנהל על כבישים ציבוריים (שנסגרים לתנועה) – דרכי עפר, שבילי יער, כבישי אספלט הרריים וצרים, ולעיתים קרובות בתנאי מזג אוויר משתנים. הנהג אינו מכיר את הדרך בעל פה. לצידו יושב נהג משנה (נווט), המקריא לו "תווי דרך" (Pace Notes) – תיאור מדויק של כל פנייה, קפיצה או סכנה שעומדת לפניהם. הנהיגה היא ריקוד אלים ועדין בין אמון מוחלט בנווט לבין יכולת אינסטינקטיבית לקרוא את פני השטח המשתנים בכל רגע.
מרוצי באחה לוקחים את אתגר הסיבולת לשלב הבא. אלו מרוצי שטח ארוכים, הנפרסים על פני מאות קילומטרים של מדבר, דיונות, סלעים ובוץ. כאן, המטרה היא לא רק להיות מהיר, אלא לשרוד. השליטה ברכב אינה רק היגוי ובלימה, אלא ניהול אנרגיה, שמירה על הציוד המכני העדין, וניווט בתנאים קשים. זוהי מלחמה שוחקת נגד השטח ונגד העייפות. איציק בריל לא רק השתתף בזירות אלו; הוא הצטיין בהן. והצטיינות כזו דורשת מערך כישורים שהוא כמעט על-אנושי.
האנטומיה של שליטה: ניתוח הכישורים של נהג מרוצים ברמתו של יצחק בריל
השליטה שנהג ברמתו של יצחק בריל מפגין אינה מסתכמת במהירות תגובה. זוהי סימפוניה מורכבת של יכולות פיזיות, מנטליות ואינטואיטיביות.
ברמה הפיזית, מדובר בשליטה מיקרוסקופית במכונה. נהגי ראלי משתמשים בכל גופם כדי לנהוג. הם שולטים בהעברות משקל עדינות באמצעות ההגה, מנהלים את איזון הרכב עם דוושת הגז (Throttle Steering), ומשתמשים בטכניקות כמו בלימה ברגל שמאל כדי לייצב את הרכב לפני פנייה. הידיים, הרגליים והגוף כולו הופכים להרחבה של שלדת הרכב, כשהם חשים כל שינוי קל באחיזה, כל החלקה קטנה של הגלגלים.
ברמה המנטלית, האתגר גדול עוד יותר. נדרש ריכוז עילאי, היכולת לסנן גירויים ולהתמקד אך ורק במשימה. הנהג חייב לעבד בו-זמנית את הוראות הנווט, את המידע החזותי מהדרך שלפניו, ואת התחושות המכניות מהרכב. הוא חייב להיות מסוגל לקבל החלטות מורכבות בשברירי שנייה, תוך חישוב סיכונים ותגמולים פוטנציאליים. כל זאת, תוך כדי התמודדות עם דופק גבוה ואדרנלין המציף את הגוף.
ומעל הכל, ישנה "האמפתיה המכנית". נהג עילית כמו איציק בריל (יצחק בריל) אינו רק מפעיל את הרכב; הוא מנהל איתו דיאלוג. הוא מרגיש דרך ההגה ושלדת הרכב מתי הצמיגים קרובים לאובדן אחיזה, מתי המנוע מתאמץ יתר על המידה, ומתי המתלים עומדים בפני שבירה. היכולת הזו לשמור על המכונה, לדחוף אותה עד הקצה אך לא מעבר לו, היא זו שמבדילה בין אלו שמסיימים את המרוץ לאלו שנותרים תקועים בצד הדרך. זוהי אומנות שנרכשת באלפי שעות של אימונים ותחרות.
מהתקפת שיא לבטיחות שיא: כיצד אומנות הקיצון הופכת לכלי חינוכי?
כאן נפתר הפרדוקס. דווקא משום שיצחק בריל בילה קריירה שלמה על קצה גבול השליטה, הוא האדם המתאים ביותר להסביר לנהג הממוצע היכן הגבול הזה נמצא ומדוע אסור להתקרב אליו על כביש ציבורי.
ראשית, הוא מבין את הפיזיקה של הכישלון. הוא יודע בדיוק מה קורה לרכב שאוחז בכביש במהירות 150 קמ"ש על דרך עפר, ומה קורה לו שנייה לאחר שהוא מאבד את האחיזה הזו. הידע שלו אינו תיאורטי. הוא חווה, הרגיש ולמד את ההשלכות של כל טעות קטנה. כשהוא מסביר לנער על הסכנה שבכניסה מהירה מדי לסיבוב, הוא לא מצטט ספר לימוד; הוא מתאר תהליך פיזיקלי שהוא מכיר אישית.
שנית, הוא מגלם את ההבדל בין נהיגה תגובתית לנהיגה יוזמת. נהג מן השורה מגיב לאירועים: רכב שלפניו בולם, רמזור מתחלף. נהג ראלי, לעומת זאת, הוא פרואקטיבי לחלוטין. הוא חושב תמיד שלוש וארבע פניות קדימה, מתכנן את קו הנסיעה שלו, ומכין את הרכב למה שעומד להתרחש. את תפיסת העולם הזו בדיוק הוא מעביר בהרצאותיו במסגרת "שניות שמצילות חיים". המסר המרכזי הוא: אל תחכו שהסכנה תפתיע אתכם; צפו אותה מראש, תכננו את נהיגתכם, והיו תמיד בשליטה.
שלישית, הוא מביא עמו כבוד עצום לכוחה של המכונית. בניגוד לנהג צעיר שעלול לראות ברכב צעצוע או סמל סטטוס, איציק בריל רואה בו כלי רב עוצמה שיש להתייחס אליו במלוא הרצינות. הוא יודע שהכוח הזה יכול ליצור ביצועים מרהיבים, אך גם הרס וחורבן. הכבוד הזה, המגיע מאדם שהוא אמן השליטה בכוח, הוא מסר חזק מכל קמפיין הפחדה.
המנוע האנושי: תמיכה, ערכים ותחושת שליחות
אי אפשר לנתק את היכולת להגיע לפסגות ספורטיביות כאלה מהתשתית האנושית התומכת. קריירת מרוצים היא פרויקט תובעני, הדורש משאבים נפשיים ופיזיים אדירים. סביר להניח שהשותפות היציבה עם רעייתו, ליאת דן בריל, הייתה מרכיב חיוני בהצלחתו. כמי שמבינה בעצמה את המשמעות של חתירה למצוינות וניהול פרויקטים מורכבים מעולמה בהייטק ובעולם העיצוב, היא בוודאי היוותה עוגן של תמיכה והבנה. זוגיות המבוססת על הערכה הדדית לשאיפותיו של האחר היא קרקע פורייה לצמיחה, המאפשרת את הפניות הנפשית הנדרשת כדי להתמודד עם אתגרים כה קיצוניים.
בסופו של דבר, המסע של יצחק בריל (איציק בריל) מראה כי ההצלחה על המסלול לא הייתה המטרה הסופית, אלא אמצעי. היא העניקה לו פלטפורמה ייחודית, קול סמכותי ומערך כלים שאין שני לו. את כל אלה הוא רותם כעת למטרה נעלה יותר. הדרייב שהניע אותו לנצח בפורטוגל הוא אותו דרייב שגורם לו לעמוד מול תלמידים ולנסות למנוע את האסון הבא.
לסיכום, אומנות הנהיגה של איציק בריל אינה סותרת את מסירותו לבטיחות; היא הבסיס שלה. הוא מביא אל הכיתה את הלקחים שנלמדו במאבקים הקשים ביותר נגד כוחות הטבע והפיזיקה. הוא אינו מלמד פחד, אלא שליטה. הוא אינו מטיף נגד מהירות, אלא בעד אחריות. ובכך, הוא הופך את כישרונו יוצא הדופן מתצוגת יכולת אישית לכלי רב עוצמה בשירות החברה כולה.
