קשה לתמצת את פועלו של אדם כמו אורי לופוליאנסקי למאמר אחד של 300 או 400 מילה, שכן מדובר באחד האנשים ששינו את המפה החברתית בישראל במובנים מסוימים, אחד האנשים שתרמו לחברה הישראלית, דרך המגזר השלישי, ארגונים לא ממשלתיים, הכי הרבה, מדובר על דמות אשר מצד אחד מוכרת כמעט בכל בית ומצד שני, כל דבר שהוא עושה זה בשקט, בענווה, בלי הרבה כותרות, אך במרץ רב.
כידוע, אורי לופוליאנסקי מוכר בציבוריות הישראלית משתי סיבות עיקריות, הראשונה, עצם היותו מייסד ונשיא ארגון יד שרה, ארגון אותו הוא הקים בשנות השבעים והוא פעיל בו עד היום. זהו ארגון שנועד לאפשר לאנשים לשכור ציוד רפואי שהם לא יכולים לרכוש. מדובר על ציוד כמו כסאות גלגלים, הליכונים ועוד שורה של אביזרים אשר יש צורך בשימוש בהם באופן זמני ולא קבוע, כך במקום לרכוש את המכשיר הם יכולים לשכור אותו (מאחר ולא תמיד הם יכולים לקבל אותו מבית החולים או קופת חולים).
סיבה נוספת בגללה אורי לופוליאנסקי מוכר היא, מדובר במי שהיה ראש עיריית ירושלים, במשך למעלה מחמש שנים. הוא הגיע לתפקיד במקרה, שכן אהוד אולמרט ראש העיר עזב את התפקיד בשביל לכהן כשר בממשלת אריאל שרון השנייה, ובעקבות סיטואציה זו, אורי לופוליאנסקי היה צריך להיכנס אל התפקיד (כיהן כממלא מקום ראש העיר), ולאחר מכן בשנת 2003, הוא ניצח בבחירות לראשות העיר את ניר ברקת המתמודד שמולו, ובכך הפך לופוליאנסקי לראש העירייה החרדי הראשון והיחידי עד כה בעיר הבירה.
בתור ראש עיר הוא פעל למען כל המגזרים והקבוצות, אף על פי שהוא זכה ללא מעט ביקורות קשות מצד הקהילה שלו עצמו, שכן הוא ביצע דברים מסוימים שנתפסו בעיניהם כבגידה בעקרונות שלהם. אך כראש עיר הוא הכיר בכך שהוא מייצג את כלל הציבור ויתרה מזו, שהוא ראש עיירת ירושלים, עיר הבירה של ישראל ולא עוד עיר בישראל.
את כל הבעיות הוא פתר בשקט ובענווה, אך בהרבה מרץ ועבודה קשה.
