חוק כושר העבודה מורכב. ישנם סוגים שונים של כושר עבודה ודרכים שונות למדוד אותה. על מנת לספק הבנה ברורה של החוק, נדון בנקודות הבאות. סעיף זה עוסק בטיפול בתביעה בגין אובדן כושר עבודה. את התביעה יכול להגיש אדם אשר אובחן כחולה במחלה או מצב כלשהו ואינו מסוגל לעבוד.
אובדן כושר העבודה הוא בעיה שכיחה המתעוררת במקום העבודה. היא נגרמת ממגוון גורמים, כולל יכולות פיזיות ונפשיות מופחתות, כגון עייפות, מתח וחוסר שינה. תביעת אובדן כושר עבודה היא הצהרה כי התובע סבל מפגיעה או מחלה המקשה על עבודתו. על התובע להראות שמצבו קבוע ולא זמני. על מנת להוכיח אובדן כושר עבודה, על התובע להראות כי הוא או היא לא היו מסוגלים לבצע לפחות פעילות עבודה מרכזית אחת (למשל, עבודה כאחות, טבח, מדיח כלים וכו') במשך שישה חודשים לפחות (או זמן רב יותר אם המצב כרוני).
איך לגבות תביעת אובדן כושר עבודה?
את הטענה לאובדן כושר עבודה יש לתמוך בראיות רפואיות המעידות על חוסר יכולתו של התובע לבצע פעולות עבודה ובהסבר על מגבלות כלשהן על יכולתו לעשות כן. בנוגע לטיפול בתביעה בגין אובדן כושר עבודה, תביעה היא הצהרה שעלולה להיות נתמכת או להפריך בראיות. במקרים מסוימים, הראיות עשויות להיות מוגבלות לעובדות התומכות בתביעה, אך במקרים אחרים, הן עשויות לכלול גורמים כגון מוניטין, ניסיון וכישורים.
עוד, תביעה בגין אובדן כושר עבודה היא מונח משפטי המתייחס לזכותו של המעסיק לדרוש מעובד לעבוד לאחר פרק זמן מסוים. לעובד יש זכות לסרב לעבוד מעבר לזמן שנקבע ויש לשלם לו גם פיצויים על פי חוק. עם זאת, המעסיק יכול להחליט שלא לשלם פיצויים אם יגיע למסקנה כי העובד לא יכול היה לעבוד עקב מחלה או סיבה אישית.
לסיכום, משך הזמן שבו אדם מסוגל לעבוד לאחר שנאמר לו שהוא אינו מסוגל לעבוד ידוע ככושר העבודה שלו. זה ישתנה עם הזמן עם הגיל, המחלה וגורמים נוספים.